פסק-דין בתיק ת"א 46201-10-10

1.         תביעה שטרית שהחלה דרכה כתביעה לביצוע שטר: שיק על סך 85,000 ש"ח שזמן פירעונו הנקוב 14/02/2010 משוך על ידי הנתבע מחשבונו. הנפרעת המצוינת בשטר היא אפרוחי פלא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן " האגודה").  אין חולק שמדובר באגודה המקיימת עסק לא קטן בקיבוץ סוללים. בעל תפקיד באגודה הינו מר סופר יצחק שעמד בקשר עם הצדדים הניצים בפניי (יכונה להלן " סופר").

2.         מי שהגיש השטר לביצוע אינה האגודה, אלא התובע מר חליל סמאר. האחרון עובד יחד עם בנו בחברת ס.מ.א.ר עבודות חקלאיות בע"מ (להלן " החברה"). הוא הודה בחקירתו כי בנו הינו בעל המניות בחברה והוא עצמו אינו בעל מניות בה.

3.         הנתבע הוא מושך השטר הגיש התנגדות והתביעה עברה אפוא לבית משפט זה. ביום 05/12/2010 ניתנה ע"י הרשמת רשות להתגונן על פי טענות הנתבע בתצהיר שתמך בקשת הרשות להתגונן. אותו תצהיר כידוע, גודר טענות הנתבע מאחר והוא משמש ככתב הגנה משעה שניתנה הרשות להתגונן (אלא אם ניתן היתר להגיש כתב הגנה - שלא התבקש אף לא ניתן בענייננו).  אפתח בתיאור גרסאות בעלי הדין.

גרסת הנתבע:

4.         א.         אכן, כטענת התובע, היו יחסים עסקיים בין השניים לאורך השנים, כאשר בשנים 2009-2010 רכש מן התובע (או ליתר דיוק מן החברה) עופות. תמורת העסקה השתלמה בין היתר באמצעות השיק נשוא התביעה.

ב.         בשל אי עמידת החברה בהתחייבויותיה (כאשר ההתנהלות האישית הייתה מול התובע)  נתן הנתבע הוראת ביטול לשיק. מה היא אותה אי עמידה בהתחייבויות- לא פורט בתצהיר, אך הנתבע נשאל על כך בחקירה והשיב כי רכש מן החברה 10,000 עופות וסופקו לו רק 2,000 עופות. זו הייתה הסיבה בגינה ביטל השיק, כלומר מדובר על כישלון תמורה חלקי. הנתבע לא התכחש לטענת התובע שסכום העסקה כולו עמד על 165,000 ש"ח.

ואולם הצדדים לא סיפקו נתונים בשאלת התמחור בעסקה, היינו האם מדובר על מחיר קבוע לעוף או תמחור לפי משקל העופות. באין נתונים על מנגנון התמחור בעסקה ניתן לומר למירב שמדובר על כישלון תמורה חלקי , כשלא הוכח שעור החלקיות אף לא שמדובר על סכום קצוב .  יש לומר כי בבקשת הרשות להתגונן לא נטען כלל לכישלון תמורה, חלקי או מלא. בהתאמה , הרשות להתגונן  ממילא לא כללה היתר להעלאת טענה של כישלון תמורה, בין מלא ובין חלקי; כאשר זו טענה עובדתית (בעיקרה) שחובה להעלות בתצהיר התומך בקשת הרשות להתגונן.

ג.          הנתבע מפרט  (ולמעשה נקודה זו לא שנויה במחלוקת) כי התובע העביר השיק לאגודה, בגין או על חשבון חוב שהגיע לאגודה ביחסים בינה לבין התובע. היות והשיק נושא גם חותמת האגודה ובו פרטיה  בתורת הנפרעת בשטר, יש לקבוע (באין נתון אחר), כי את השיק נתן הנתבע לתובע כאשר פרטי הנפרע אינם מצוינים בו, והאחרון מסר כך השיק לאגודה; ואלו האחרונה היא שמלאה פרטיה כנפרעת בשטר, על דרך הטבעת חותמתה.

ד.         ממשיך הנתבע ומציין כי לאחר חילול השטר בחשבונה של האגודה התקשר אליו סופר (שגם עמו היה מצוי הנתבע בקשרים עסקיים) וביקש כי הנתבע  ישלם לאגודה את סכום השיק.

בסמוך לאחר מכן הגיעו לביתו סופר, והתובע. במעמד הפגישה נוכח גם אביו של הנתבע. היות וסופר לא הביא עמו השיק לפגישה, ביקש סופר לקבל במזומן את תמורת השיק, והבטיח כי יחזיר לנתבע את השיק.

בשל מערכת היחסים הטובה עם סופר, סמך עליו הנתבע כי ישיב לידיו את השיק ושילם לו את תמורתו במזומן, היינו 85,000 ש"ח. גם אבי הנתבע נתן תצהיר בה טען טענה זו. למעשה, טענה אחרונה זו הנה גם טענת ההגנה  היחידה שהעלה הנתבע בבקשת הרשות להתגונן.

הנתבע נשאל בחקירה האם הוציאה האגודה חשבונית או קבלה בגין הסכום האמור והשיב שלא. בנוסף אישר כי משעה שהשיק לא הושב אליו על ידי סופר, לא פנה אליו הנתבע כדי שישיב השיק; לדבריו, לא עשה כן (שוב בשל יחסי האמון בינו לבין סופר), למרות שהשיק אכן היה אמור לשוב לידיו. הנתבע ציין כי בכלל לא רצה לתת לסופר את הכסף, ונאות לכך רק משום שאביו התערב (עמ' 12 לפרוטוקול). לטענתו, הוצג לו בפגישה כי במידה ולא ייפרע סכום השיק, לא תשחרר האגודה לתובע אפרוחים שהזמין ממנה.

גרסת התובע:

5.         א.         התובע מציין כי מסר השיק לאגודה ב-22/12/09 והאחרונה הנפיקה לו קבלה על סכום השיק, קבלה אותה צירף (קבלה 1349 הנושאת תאריך 22/12/09). לאחר שחזר השיק שילם תמורתו במזומן לאגודה, וקיבל ממנה קבלה נוספת (קבלה 1446 שצורפה ונושאת תאריך 23/02/2010).

 האגודה מצדה החזירה לו את השיק לאחר ששילם לה תמורתו במזומן, ולהסרת ספק אף נתנה בידו המחאת זכות: צורפה הודעה מודפסת על המחאת זכות בה צוינה האגודה כממחה והתובע כנמחה, ואילו הנתבע צוין כחייב לפי שיק מספר 5001226 הוא השיק נשוא התביעה. אותה הודעה נושאת חתימת וחותמת האגודה וכן חתימת התובע כנמחה.

ב.         התובע הודה בחקירתו בקיום פגישה בבית הנתבע שנועדה לשכנע הנתבע לשלם סכום השיק שביטל; שכן האגודה לא אבתה לשחרר לתובע האפרוחים עד שיפרע לזכותה סכום השטר. אין מחלוקת על זהות המשתתפים בפגישה. גם התובע מודה שבפגישה נכחו הוא עצמו, הנתבע, אבי הנתבע וסופר. אבי הנתבע ביקש מבנו לשלם לתובע, אולם האחרון לא שילם דבר בפגישה ובכלל. התובע אפוא נאלץ לשלם מכיסו 85000 ש"ח  לאגודה, שלאחר מכן בתורה שבה וסיחרה לו  השיק. התובע מבקש אפוא להיפרע מן הנתבע  כמושך השטר.

דיון

6.א.  מר יצחק סופר עמד כאמור בקשר עם שני הצדדים ושניהם ניסו לגבות ממנו תצהיר (טיוטה לא חתומה צורפה על ידי ב"כ הנתבע). בסופו של יום נתן העד תצהיר לתובע - תצהיר מיום 15.8.11. בישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי ניסו לשוא לזמן העד, וכי האחרון הודיע נחרצות כי לא יגיע לביהמ"ש. הוא ביקש להודיע בסוף הישיבה האם יוותר על העד. בסופה - אכן הודיע על ויתור .

או אז הודיע ב"כ הנתבע כי ברצונו לזמן סופר כעד מטעמו. הוריתי לב"כ הנתבע לבצע הזימון במסירה אישית.  הנחיה זו ניתנה מטעמים מעשיים של הבטחת מסירת הזימון והתייצבות העד, כאשר הודעתי שבנסיבות אאפשר לשני הצדדים לחקור העד בחקירה נגדית ככל שיחפצו בכך. בישיבה שנקבעה ליום 4.4.13 הודיע ב"כ הנתבע  כי סופר סירב לקבל הזמנה והציג תצהיר מוסר. לבקשתו הוצא אפוא צו הבאה לעד לישיבה נוספת, אליה התייצב העד וסומן תצהירו החתום שנתן לתובע, והעד נחקר בנגדית על ידי ב"כ הנתבע.